מצאו את המשרה הבאה שלכם

זה הזמן שלי

בין אם בתפקידים מנהליים או רפואיים, הצוות של כללית סמייל יודע שעם ליווי ותמיכה כמו ברשת, אפשר 'לקפוץ למים', לצלוח אתגרים וגם להתפתח מהם. 3 סיפורי הצלחה

25 שנה חלפו מאז הושקה כללית סמייל. בפרק הזמן הזה גדל מספר המרפאות למעל 100 בכל רחבי הארץ, ומאות עובדים מעניקים בהן מדי יום שירותים רפואיים מתקדמים לאלפי מטופלים. כראוי לרשת מרפאות השיניים הוותיקה והמובילה בישראל, התמודדו עובדי המרפאות עם אתגרים מקצועיים ואישיים רבים לאורך השנים – וגם צלחו אותם. ישבנו לשיחה עם שלוש עובדות כללית סמייל, שסיפרו על האתגר הגדול ביותר שלהן, ואיך ההתמודדות איתו עזרה להן להתפתח ואפילו לפרוח.

"קיבלתי לידיי כוורת ענקית והחלטתי לקפוץ למים"

את דרכה בכללית סמייל החלה עופרה סיונוב לפני 12 שנים כסייעת במרפאת הר נוף. הספיקו לה תשעה חודשי עבודה בלבד כדי לקבל את הקידום לתפקיד סייעת אחראית. פסגת השאיפות המקצועיות שלה היה תפקיד המנהלת האדמיניסטרטיבית, והיא הצליחה לממש אותו שבוע בלבד לפני פרוץ מגפת הקורונה. 

״כבר בימים הראשונים שלי בארגון נשלחתי לקורס סייעות, ומאז לא הפסקתי לעבור עוד קורסים ועוד הכשרות״, מספרת עופרה. ״הפידבק שקיבלתי מהמערכת היה שרואים את הפוטנציאל שלי ומחכים לקדם אותי, אבל אני העדפתי לחכות לתפקיד שראיתי כאתגר הגדול ביותר". אף שציפתה לתפקיד לאורך תקופה ארוכה, כשזה הוצע לה לבסוף, היא התמלאה חששות. המעבר ממרפאת הר נוף הקטנה למרפאת מעוז הגדולה בירושלים, ועוד לתפקיד ניהול, נראה מאיים.

״כסייעת, האחריות שלך היא בעיקר כלפי הרופא ורוב העבודה נעשית מולו. כאן קיבלתי לידיי כוורת ענקית עם המון בעלי תפקידים, ממשקים וכמובן המטופלים עצמם. אני המרכז שאליו הכל מתנקז: 50 עובדים, מהם תשעה שעובדים בצמוד אלי, זה שונה לחלוטין ממה שהייתי רגילה אליו״. 

במקום לתת לחששות להציף אותה, עופרה החליטה לקפוץ למים ולסמוך על הארגון שיידע לגבות אותה מקצועית, וכך אכן היה. צוות המרפאה התגייס למען הצלחת המעבר והצלחת המרפאה – ועופרה הרגישה איך החששות מתפוגגים. אלא שאז נכנסה לתמונה המגפה העולמית, והמרפאה בניהולה הפכה למרפאת חירום. 

״הרגשתי מוצפת״, מספרת עופרה. ״העולם כולו השתגע ואני, שעדיין ניסיתי להשתלט על התפקיד החדש, מצאתי את עצמי מנהלת מרפאת חירום עם נהלים חדשים וצוות חסר. זה היה מאתגר מאוד, אבל פשוט החלטתי להתמסר, להתמיד ולא להיכנע לקושי. מה שעזר לי הוא התמיכה שקיבלתי מהמנהלים – הרגשתי שמאמינים בי ובאינסטינקטים שלי. לא היה הרבה זמן לעכל, פשוט למדנו תוך כדי תנועה. זה היה אתגר עצום, אבל עמדתי בו ומרגישה שאני גם מתפתחת בזכותו. לאט לאט הדברים חזרו לשגרה. אני אמנם עדיין נתקלת באתגרים חדשים כל יום, אבל אין יותר תחושה של לחץ או חשש. יש לי את האמון והגב של הארגון״. 

אחד הנהלים החשובים שהטמיעה עופרה במרפאה הוא שגרה של שיחות אישיות וישיבות צוות. כך, מדי יום, היא מצליחה להרגיש את הדופק של המרפאה והעבודה, לפתור בעיות ולייצר את הממשקים החיוניים כל כך בין המחלקות השונות. ״אני מאושרת מההתפתחות שלי״, היא אומרת. ״ברגע שיש לך ארגז כלים מתאים כדי להצליח במשימה, כל מה שצריך הוא לצאת לדרך. יהיו עוד אתגרים, אבל אני בטוחה שנתגבר על כולם״.

שואלת שאלות בלי להתבייש

שגרת היומיום של עובדת מינהל היא אינטנסיבית למדי: לדאוג לתור דחוף למטופל, להעביר חומרים מהמעבדות לרופא, קשר אישי והרגעה של מטופלים חוששים, וכל אלה רק על קצה המזלג. 

״כשהגעתי למרפאה לפני שנתיים עבדה כאן מנהלת שהצטיינה בכל מה שקשור לתוכניות טיפול״, מספרת מור יוסף, עובדת מנהל במרפאת כללית סמייל בנתיבות. ״היא תמיד הצליחה להגיע ליעדים החודשיים שהוגדרו לה, ובתחילת הדרך שלי היה לי קשה. עם הזמן התבוננתי בצורת ההתנהלות שלה עם מטופלים ולמדתי המון. בין היתר, הבנתי כמה חשוב להיות קשובה, להבין את הצרכים הבריאותיים והכלכליים ובעיקר להיות בקיאה בכל מה שקורה בתחום. למדתי לשאול את הרופאים שאלות בלי להתבייש, לקרוא חומרים ומחקרים, וראיתי איך מיום ליום אני הולכת ומשתפרת״. 

היום עומדת מור בהצלחה רבה בתפקידה. ״בלי להתרברב, אני חושבת שהפכתי למעולה בעבודה מול מטופלים", היא אומרת. ״צברתי ידע רחב בתחום רפואת השיניים, בעבודה מול מטופלי המרפאה, למדתי לייצר מערכות יחסים, לשמור על חיוך ולדבר בגובה העיניים. וזה חשוב מאוד כי הרבה מהמטופלים שלנו חוזרים לכאן ונאמנים לנו במשך תקופה של שנים. אני שמחה מאוד שלמדתי לעשות את זה״.

"למדתי להאמין בעצמי כמו שהארגון מאמין בי"

ילנה: "אני מרגישה מאוד מוערכת"

אף שהיא עובדת בארגון כבר עשור, האתגר המקצועי הגדול ביותר של ילנה ירוחוביץ, סייעת אחראית במרפאת כללית סמייל בנתניה, עובר עליה ממש בימים אלה. אחרי שנים של עבודה כסייעת, היא קודמה לאחרונה לתפקיד ניהולי של סייעת אחראית. במשך השנים הוצעו לה קידומים שוב ושוב, אבל היא הדפה אותם פעם אחר פעם. ״חששתי להתמודד עם האחריות הגדולה, פחדתי שלא אוכל לעמוד בזה, ולכן העדפתי להישאר במשבצת הקטנה שלי״, היא מספרת. אלא שמנהלי המרפאה לא התכוונו לוותר, והמשיכו לעודד את ילנה ולהבהיר לה כמה הם מאמינים ביכולותיה. ״התמזל מזלי לעבוד במקום שמפרגן לי ויודע לתגמל אותי על העבודה שלי. זכיתי בפרס העובדת המצטיינת בשנה שעברה וביליתי ביום כיף שאורגן מטעם החברה, כך שאני מרגישה מאוד מוערכת״.

את הקפיצה לשלב הבא הסכימה ילנה לעשת רק אחרי שלמדה לראות באתגר עניין חיובי. ״הבנתי שאני רוצה לקבל הפעם את הצעת הקידום, לקחת אחריות ולהתפתח. הגיע הזמן שלי״. המעבר עצמו לא היה פשוט. מחדר הסייעת הקטן בו היתה יד ימינו של הרופא אך ניהלה מעט מאוד ממשקים עם יתר עובדי המרפאה, היא עברה למשרד המרכזי בו ניהול כל מערך הסייעות של המרפאה נמצא על כתפיה. היא מנהלת 12 סייעות, דואגת להזמנות עבודה, מנהלת את משמרות הסייעות, מטפלת בציוד ותקלות, וכמובן בצרכים אישיים ובעיות שמתעוררות מדי יום. 

״זאת עבודה של 24/7 ויש בה אחריות בלתי פוסקת, אז אני מודה שיש לחץ״, אומרת ילנה, ״אבל יש גב כל כך חזק מהארגון. תמיד יש עם מי להתייעץ בכל דבר קטן, תמיד יש רצון טוב של הסייעות שנותנות לי את ההרגשה שהן מאחורי בכל החלטה שאעשה. זה עוזר לי מאוד ובתוך הדבר הגדול הזה שעדיין מתפתח, אני מצליחה גם ליהנות. אני גאה בעצמי שעברתי את המחסום הזה ולמדתי להאמין בעצמי כמו שהארגון מאמין בי״.